נדחתה בקשת בני סלע לרשות ערעור על החלטת בימ"ש לתביעות קטנות בתביעה שהגיש

א.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת לבהר שרון) מיום 11.1.07 בבר"ע 2734/06, בה נדחתה בקשתו של המבקש ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה (השופטת קפלינסקי) מיום 4.9.06 בבש"א 145/06. בהחלטה זו נדחתה עתירת המבקש לבטל את פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מיום 29.3.06 בת"ק 1584/04, אשר דחה את תביעת המבקש.

ב.        בתקופה הרלבנטית, מארס 2001, היה המבקש אסיר בבית המעצר ניצן (להלן - המשיב), באגף 8 בתא 13. את התא חלק עימו אדם נוסף, שאף הוא היה אסיר במשיב אותה העת, יצחק שושן (להלן - שושן). המבקש תבע תחילה את שושן לבדו, על כי ביום 13.3.01, לאחר שהועבר המבקש לצורך ענישתו בנסיבות שיתוארו להלן לאגף מעבר ארצי בשירות בתי הסוהר, חילק שושן לאחרים רכוש השייך לתובע, בסך של כ-700 ש"ח, כנטען. ציוד זה כלל, לטענת המבקש, רשם-קול (טייפ), שעון-יד ודברי קנטינה וסיגריות. סכום התביעה עמד על 5,000 ש"ח, בגין הרכוש שנלקח ובגין עגמת נפש למבקש.

ג.        (1) בבית המשפט לתביעות קטנות נערכו דיונים אחדים. ביום 21.12.04 העיד המבקש על האירוע שבעקבותיו הועבר מבית המעצר; המדובר באירוע בו נשפכו כנטען מים על סוהר. לטענת המבקש, היה שושן האשם באירוע. כן מסר המבקש, כי כשהובא להישפט בגין האירוע המשמעתי, ביקש לחזור לקחת את רכושו - שאת פרטיו הנטענים מסר - וסורב. בדיון העיד שושן, ומסר כי רשם- הקול והשעון נלקחו על ידי שני אסירים אחרים, בניגוד לרצונו שלו, ורכוש נוסף נלקח לאפסנאות על ידי הסוהרים. עוד באותו דיון ביקש המבקש לתקן את כתב-התביעה ולכלול בו גם את המשיב, ובית המשפט נעתר לבקשתו.

           (2) בדיון שנערך ביום 8.9.05, שבו השתתפה גם באת כוח המשיב, הגיעו המבקש ושושן להסדר פשרה, לפיו תסולק התביעה נגד שושן לאחר ששילם למבקש שני טלכארטים. שושן אף העיד מטעם המבקש, ומסר שוב את פרטי האירוע שבמוקד התביעה. בעדותו מסר, כי המבקש הוצא מיידית מתאו, ולכן לא הספיק לקחת את רכושו; כן חיוה את דעתו כי האירוע לא היה כה חמור באופיו שהיה צורך להשתלט על המבקש. המבקש עתר לדחות את המשך הדיון למועד אחר, כדי לאפשר לו ייצוג, ובקשתו נתקבלה.

           (3) ביום 4.12.05 נערך דיון נוסף, ובו יוצג המבקש על-ידי באת כוח מטעם הסיוע המשפטי. באותו דיון העיד המבקש עצמו. בעדותו מסר כי את רשם-הקול רכש מאסירים אחרים. לשאלת באת כוח המשיב, ענה כי מוכרים לו הנהלים האוסרים על החזקת רשם-קול כ"משמיע" (שכנראה איננו מקליט) ללא אישור, ועל החזקת מכשיר בעל יכולת הקלטה כל עיקר, אולם נהלים אלה לא היו לטענתו בתקפם ביום המקרה. המבקש העיד עוד, כי דברי הקנטינה שהיו ברשותו כללו דברי מזון לצריכה עצמית וסיגריות, אותן היה מחליף עם אסירים אחרים בתמורה למצרכים שונים. מטעם ההגנה העיד רב כלאי אבי חיינה, אשר שימש באותה תקופה בתפקיד בכיר באגף בו הוחזק המבקש - כי המבקש היה במעמד אסיר נזקק, ועל כן קיבל סיוע עיתי לרכישת מוצרים מהקנטינה בסך של 85 ש"ח. עוד העיד, כי לא זכור לו שהיה למבקש מכשיר הקלטה, וכן כי קיים נוהל לפיו הכנסת מכשיר חשמלי לכלא מצריכה אישור, והנוהל היה בתקפו אף בתקופה הנדונה. כן מסר חיינה, כי מוטל איסור על מסחר בשטח בית הסוהר.

           (4) באותו דיון מיום 4.12.05 ביקש המבקש להורות לשירות בתי הסוהר להמציא את גיליון הדיונים המשמעתי שלו, כדי להוכיח שהמקרה לא היה חמור עד כדי הצורך בהוצאתו המיידית מתאו ללא איסוף הפריטים. בית המשפט דחה את ההחלטה, והורה למשיב להודיע אם נמצא ברשותו הגיליון. ביום 7.1.06 הגיש המשיב הודעה בצירוף מסמכים, שהועברה לעיון המבקש.

ד.        ביום 29.3.06 דחה בית המשפט לתביעות קטנות את תביעת המבקש. צוין, כי המבקש לא הוכיח כיאות את רכישת רשם-הקול והשעון ואף את לקיחת מוצרי הקנטינה ממנו. בית המשפט הוסיף כי אפילו נתקבלה טענת המבקש כי הפריטים היו ברשותו, לא הוכח שוויים. עוד ציין בית המשפט, כי לא ראה מקום לפסוק למבקש פיצוי בגין עגמת נפש, במיוחד שעה שמקור הנזק הנטען הוא בהתנהגות אלימה שלו כלפי עובד ציבור.

ה.        המבקש הגיש לבית המשפט בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי פסק-הדין ניתן בחפזה, שלא בנוכחות המבקש או באת כוחו - ובכך, כנטען, נגרם עוול. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטה מיום 4.9.06 נקבע כי פסק-הדין ניתן לאחר מספר דיונים והעיר, למעלה מן הצורך כדבריו, כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים (סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984). בית המשפט הוסיף, כי הדרך להשיג על פסק הדין היא בבקשת רשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי.

ו.        (1) ואכן המבקש פנה לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור. בדיון ביום 11.1.07 טען, כי שירות בתי הסוהר מונע ממנו את קבלת החומר הנוגע לתיק, וכן כי ברצונו להגיש ראיות נוספות, שאף הן אינן מצויות ברשותו.

           (2) בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בהחלטתו ציין, כי אין חובה לזמן את הצדדים לדיון בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, וכי לפנים משורת הדין, נעתר לעתירת המבקש וזימן את הצדדים, וכן הסכים לקבל מבא כוח המשיב את המסמכים הרלבנטיים, אף שהמבקש עצמו לא צירפם. לגופו של עניין ציין בית המשפט, כי אין מקום להתערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, וכי אין לומר שפסק הדין בבית משפט לתביעות קטנות ניתן בהעדר הצדדים, לאחר הדיונים הממצים שנתקיימו.

           (3) בו ביום (11.1.07) ניתנה החלטה נוספת, בה נדחתה עתירת המבקש להגיש "נימוקי ערעור משלימים לגופה של התביעה".

ז.        מכאן הבקשה הנוכחית. טענותיו של המבקש מכוונות בעיקרן כנגד אופן ניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, שנטען כי לא ענה על דרישות ההליך ההוגן. זאת, שכן ההודעה על הדיון בבקשת רשות הערעור נמסרה למבקש ימים ספורים בטרם הדיון, בעוד שהחומר המשפטי הרלבנטי לבקשה נלקח הימנו. לטענתו, בשל ההגבלות שהוטלו עליו ביצירת קשר עם גורמים חיצוניים למאסר, לא היה באפשרותו לבקש מבעוד מועד דחיית מועד. המבקש מוסיף, כי בבית המשפט הושפל משהיה עליו "לעמוד ולהתחנן" שלא לנהל דיון בלי המסמכים. המבקש מצביע על כך שבבקשת רשות ערעור נוספת, שנדונה באותו מעמד (בר"ע 1091/06 סלע נ' בית מעצר ניצן), הותר לו לקבל את החומר מאימו, ששהתה באולם בית המשפט, וניתנה לו ארכה להגישו.

ח.        (1) עיינתי בבקשה ובנספחיה.

           (2) לא נדרשתי כאן לשאלה אם ניתן כל עיקר לערער על פי סעיף 64 לחוק בתי המשפט, אף לאחר מתן רשות, על החלטה לדחות בקשה לביטול פסק דין בתביעות קטנות שניתן על פי צד אחד, אף שמתקין תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) סבר מפורשות כי הדבר אפשרי. ראו לשקלא וטריא בענין זה רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' יוחנן ראובני (לא פורסם) (סעיף ג(4)), וההתייחסות לרע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק פ"ד מח(3) 177; כן ראו ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, 100. הכרעה בענין זה אינה נחוצה כאן (ושוב מופנית תשומת לבו של המחוקק כבענין פריפר), נוכח התוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן. יצוין כי המבקש לא צירף לבקשתו את ההחלטות הרלבנטיות (בניגוד לתקנה 404 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והן צורפו בעקבות החלטה מיום 30.4.07.

           (3) לאחר העיון מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר)). קל וחומר כך, בתביעות קטנות: "נוכח טיבו של הליך התביעות הקטנות, על רשות הערעור בהקשר תביעות קטנות בבית משפט זה - בגלגול שלישי - להינתן במשורה שבמשורה, עוד ביתר קפדנות מאשר בבקשות רשות ערעור 'רגילות', ואך בעוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר" (רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (לא פורסם); ראו גם רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (לא פורסם); רע"א 4122/06 מעוז נ' יעקב (לא פורסם)). במקרה דנן המדובר בגלגול מעין-רביעי של פסק-דין בבית משפט לתביעות קטנות, ואין להלום לגופן את טענות המבקש כי המדובר בשאלה משפטית ראשונה במעלה. אציין כי האמור מעלה פורט מתוך התחשבות בכך שהמדובר באסיר שנדון למאסר רב שנים. נחה דעתי כי ניתנה תשומת לב רבה לתביעה, אף מעל לרגיל.

ט.        (1) זאת ועוד, החלטותיהן של הערכאות הקודמות כולן מנומקות כדבעי, וכל הוספה עליהן תהיה אך למותר. ביחס להשגות המבקש כלפי פסק-הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, אחזור כאן על מושכלות ראשונים ביחס למוסד זה, כמאמרו של השופט ד' לוין בפסק הדין ברע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ הנזכר מעלה, בעמ' 191-190:

"ניתן לסכם ולומר כי מילות המפתח בכל הנוגע להליכי הדיון בתביעות קטנות הן מהירות, עלות נמוכה והעדר פורמליות. להשגת יעדים אלה היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים... בכדי להשיג את המטרה הסופית יש הכרח בצמצום הדרישות הפורמליות ופישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. אמור מעתה: על אף שהליכי דיון מהירים, זולים ובלתי פורמליים אינם תכליתו של מוסד התביעות הקטנות, יש לייחס להם חשיבות ראשונה במעלה, באשר בלעדיהם לא ניתן להגשים את התכלית לשמה נוצר מוסד זה, היא פתיחת שערי המשפט בפני האזרח הקטן. על רקע זה יש לראות כל אחד ואחד מההסדרים הנוגעים לבתי המשפט לתביעות קטנות, כאילו הוא נועד להבטיח הליך פשוט, זול ומהיר, המהווה חלופה אטרקטיבית להליכי השיפוט הרגילים..."

וראו גם ברע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ (לא פורסם): "תכלית הגבלות אלה היא, בין השאר, מניעת הצפתם של בתי המשפט, העמוסים לעייפה, בהליכים בסכומים קטנים, ואף לשיטת האומר 'שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה' (בבלי סנהדרין ח', א') האמורא ריש לקיש, לא תמיד על הדין ליקוב את ההר".

           (2) מטעמים אלו קבע המחוקק, בסעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט, כי בית המשפט לתביעות קטנות לא יהא קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית משפט אחר, ויפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. כן נקבע בסעיף 63, כי ככלל, לא יהא בבית משפט לתביעות קטנות ייצוג על ידי עורך דין. על אף כל האמור, התקיימו בבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה לבירור תביעתו של המבקש, באורך רוח מופלג, מן הסתם גם זאת נוכח מצבו כאסיר שפוט לתקופה ארוכה מאוד, ארבעה דיונים בטרם מתן פסק-הדין, בהם נשמעו עדים וננקטה גמישות לגבי האפשרות להגיש מסמכים; וכן אושר למבקש בנסיבותיו המיוחדות ייצוג משפטי.